ביום 11.3.2018 ניתן פס"ד בעניין חברת בזק ישיר הדפסות (להלן : החברה) (ע"מ 40932-03-16) .
עיקר הפסק היה אודות אופן חישוב אי חיוב בשווי השימוש ברכב בידי עובדי החברה, תשלום החזרי הוצאות דלק שניתן לעובדים שלא חוייב כהטבה וזיכוי משמרות שניתן למנהלי החברה.

עיקר עובדות המקרה
החברה עוסקת בתחום הדפוס, לה שני מפעלים באזה"ת חולון ומעסיקה כ-30 עובדים שמרביתם עובדים בשלוש משמרות. החברה תבעה בשנים שבנדון הוצאות רכב בהיקף של כ – 3 מיליון ₪ ולא זקפה שווי רכב לעובדים בטענה, כי הרכבים הפרטיים שקיימים בחברה הם רכבים תפעוליים שאינם צמודים לעובד מסויים ומשמשים לנסיעות עסקיות של סוכני מכירות והובלת מוצרי דפוס.
פקיד השומה חייב את החברה במסגרת שומת ניכויים בגין שווי שימוש ב-14 רכבים בהתאם לתקנות מס הכנסה (להלן: התקנות) תוך גילום הסכומים לפי המס השולי הממוצע של העובדים, לרבות שיעור דמי בטוח לאומי ומס בריאות.

פסק הדין
זקיפת שווי שימוש ברכב צמוד
ראשית, מפריד בית המשפט בין רכב צמוד עליו חלות התקנות ל"רכב מאגר" ו"רכב תפעולי" וקובע, כי על מנת שרכב יוכר ל"רכב תפעולי" וייצא מהגדרת "רכב" לעניין תחולת התקנות צריך שיתקיימו התנאים הבאים: הרכב לא הועמד לרשות עובד כלשהו, הרכב שימש רק לצורכי המעביד ובתום שעות העבודה לא יצא מחוץ למקום העיסוק. עוד עולה מלשון התקנות כי על המעביד להניח את דעתו של פקיד השומה בדבר התקיימות התנאים הנ"ל ולא להיפך.

בתווך שבין רכב צמוד לרכב תפעולי נמצא אפוא "רכב מאגר". רכב מאגר אינו מוגדר בפקודה או בתקנות והוא מתייחס למצבים בהם מעביד מעמיד לרשות עובדיו רכבים שנועדו לפעילותו השוטפת כאשר הוא אינו מוקצה לעובד מסוים, אולם לעיתים הרכב יימצא בשימוש עובד מסויים בשעות שמעבר לשעות העבודה ומחוץ למקום העיסוק הקבוע של המעביד.

ע"פ הנחיית רשות המיסים, בעניין זה ראה גם מבזקנו מס' 569, ייזקף שווי שימוש בגין רכב מאגר באופן יחסי על פי היקף השימוש החודשי של העובד וזאת במקום זקיפת שווי שימוש חודשי מלא, כאשר אחד התנאים לכך כי הרכבים לא יהיו בידי העובדים בסופי שבוע.

ביהמ"ש קובע כי מעובדות המקרה דנן עולה, כי הרכבים חונים בחניון פתוח שניתן להיכנס ולצאת ממנו באין מפריע, ללא שומר בכניסה לחניון וללא מצלמות המתעדות כניסות ויציאות של רכבים. חלק מהרכבים תודלקו בסופי שבוע ושלא במסגרת שעות העבודה (חריג שלא הוסבר ע"י החברה).
כמו כן, החברה לא ניהלה יומן רכב, לא הותקן איתורן ברכבים, כל עובד ידע איזה רכב שייך לו, והחברה לא הביאה אף עובד שלה לעדות בבית המשפט (דבר שנזקף לחובתה) ולא הוכיחה כי רכביה הם אכן רכבי מאגר. ככל הנראה כלי הרכב היו ברשות העובדים בסופי שבוע.

דגשים בעניין זה:

• בית המשפט לא קיבל את טענת החברה כי לא ניתן לזקוף שווי רכב לעובדים שכלל לא עבדו בחברה (אלא בחברות קשורות) וכן בגין רכבים שלא היו ע"ש החברה אך ההוצאות בגינם היו רשומות בחברה.

• בניגוד לטענת פקיד השומה ביהמ"ש אינו מקבל קביעה לפיה עצם העובדה שאין לעובד כזה או אחר או לבת זוגו רכב פרטי, הינה חזקה שאותו עובד עשה שימוש פרטי ברכבי החברה.

• טענת החברה לפיה לא היה מקום לבצע גילום לשווי ובוודאי לא לגלם דמי ביטוח לאומי בנוסף על שיעור מס הכנסה – נדחתה ע"י ביהמ"ש בקביעה כי הנאת העובדים הינה הכנסה נטו לאחר מס.

זקיפת הכנסה בגין "שווי דלק"
מס הכנסה חייב את החברה בגין אי-זקיפת הטבת
שכר בגין תדלוק רכביהם הפרטים של העובדים (ע"י כרטיסי פזומט ידניים) הואיל והחברה החזירה הוצאות דלק לעובדיה מבלי לוודא שהתדלוק שימש לנסיעות לצרכי פעילותה. בית המשפט מקבל את שומת הניכויים בעניין זה.

יוער כי ניתן להבין מפס"ד, כי אם היה מוכח כי מימון הדלק לנסיעות העובדים, הוא לצורך הוצאות עסקיות של החברה, יתכן והקביעה השיפוטית בעניין זה היתה אחרת.

עבודה במשמרות
עובדים במשמרות זכאים לזיכוי ממס על פי תקנות מס הכנסה בעניין זה. החברה זיכתה את העובדים, לרבות בגין מנהליה, זיכוי מס בגין משמרות.
פקיד השומה סירב להתיר זיכוי מס בגין מנהלי החברה, ואת סכום הזיכוי גילם כהטבת שכר נוספת.

בית המשפט קיבל את קביעת פקיד השומה בין השאר מהסיבות הללו: המנהלים לא החתימו כרטיסי נוכחות, לא נוהל רישום חלופי של שעות העבודה במשמרות, לא הוכח כי עבדו במשמרות שניה ושלישית, וכן לא הוכח שעבודת המנהלים היא חיונית להפעלת קווי הייצור במפעל.

הערעור נדחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אייל כרמי ורו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.