ביום 9.8.2017 ניתן פס"ד בעניין מרק מיכאל כהן ובני משפחתו (ת"א 32814-11-15), בעניין טענת ההורים כי שתי דירות אשר היו רשומות על שמם, הינן מוחזקות בעצם בנאמנות עבור ילדיהם.
בני משפחת כהן, אב ואם (להלן: ההורים) ובת ובן (להלן הילדים), עתרו כנגד רשות המיסים שהטילה עיקולים על שתי דירות שהיו רשומות על שם ההורים זאת עקב חבות מס מהותית שעמדה כנגד האב בעקבות התנהלות משפטית ארוכה עם רשות המיסים בסוגיית תושבותו אשר הוכרעה לבסוף לרעתו – כתושב ישראל, ועל כן חוייב במס של כמה מליוני ₪ כפי שקבע פקיד השומה (ראה מבזק מס 491 בעניין קביעת התושבות שתאר את פסה"ד במחוזי, אשר אושר בביהמ"ש העליון בשנת 2014).
תמצית העובדות שתוארה בפס"ד דנן (באופן מצרפי, ויש שינוי בין דירה לדירה):
הדירות נרכשו ע"י ההורים, נרשמו לטובתם הערות אזהרה, הרכישה מומנה בכספי ההורים (וחלק במשכנתא בנקאית), לאחר מס' שנים החלו הבת והבן לגור כל אחד באחת הדירות, ובחלק מהתקופה הושכרו, בחוזים שחתמו ההורים.
נטען ולא הוכח כי תשלומי שכ"ד הועברו במישרין או בעקיפין דרך ההורים לבת/לבת.
בעקבות קביעה חלוטה של ביהמ"ש העליון כאמור, בו קובעו חיוביו של האב לרשות המיסים, העלו ההורים לראשונה טענה כי הדירות מוחזקות על ידיהם בנאמנות לטובת הילדים, אף שלא היה הסכם נאמנות בכתב.

בהמשך הגישו הליך משפטי זה בו הם תובעים סעד הצהרתי כנגד רשות המיסים.

עיקרי קביעת ביהמ"ש:

• חוזה נאמנות אינו חייב להיות בכתב.
• נאמנות יכולה להיות גם "נאמנות משתמעת".
• עם זאת על הטוען לנאמנות להרים את נטל הראיה.
• רשות המיסים דורשת (לפחות בעניין זכויות במקרקעין) כי נאמנות תדווח בזמן אמת.
• הדירה לא דווחה בהצהרת ההון של הבן.
• בהליכים קודמים מול רשויות המס לרבות בענייני גביה, לא נטען כי הדירה הרשומה ע"ש האב אינה כלל שלו אלא מוחזקת על ידו בנאמנות.
• במקרה הספציפי של דירה שנרכשה מכספי ההורים, (וככלל, בנאמנות – על הנהנה לממן הרכישה ולא הנאמן) קובע ביהמ"ש "אכן יתכן וההורים חפצו לרכוש את הזכויות עבור מי מהילדים, אולם המוסד המשפטי למימוש כוונה זו אמור היה להיות באופן שהזכויות תועברנה על שם אותו ילד או למצער תינתן התחייבות ליתן לאותו ילד מתנה, התחייבות הנצרכת למסמך בכתב".
  קרי הורה המעוניין לממן רכישת דירה לילדו וגם להחזיק בה עבור ילדו כנאמן – חייב ללוות את הנאמנות (שתדווח כמובן לרשויות), גם בהסכם מתנה (כסף או דירה).

בשורה האחרונה ולאחר עוד הרבה נקודות חולשה מהתנהגויות וטענות התובעים, דחה ביהמ"ש את תביעתם וקבע כי אין כאן כל נאמנות בין ההורים לילדים.
בשולי הפסק נחזור ונדגיש כי אין כמו עריכת הסכמים מסודרים, ומתן דיווח לרשות המיסים על נאמנות, במועד.
אמנם בדיעבד וגם לא דווחה נאמנות ו/או לא היה הסכם נאמנות בכתב, יכול שתתקיים ותוכר "נאמנות משתמעת", אך נטל הראיה והעובדות יגבר שבעתיים. כידוע, סוף מעשה במחשבה תחילה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.