במבזק מס 453 מיום 13.6.2012 בקרנו בחריפות החלטה שיפוטית של כב' השופט אלטוביה בעניין רובומוטיקס.

בתמצית רבה נזכיר כי רובומוטיקס היתה חברה שפעילותה העסקית בשנים 1996-1999 הניבה לה הפסדים עסקיים של עשרות מיליוני ₪. בשנת 1999 נרכשה השליטה בה ע"י חברה אחרת, וכעבור כשש שנים !! נוספות רכשה (באמצעות שותפות בשליטתה המלאה) פעילות בתחום אחר, הפיקה הכנסות ממנו והחלה לקזז מרווחיה השוטפים את רווחי העבר. פקיד השומה בשומותיו לשנים 2004-2005 סרב לאפשר קיזוז ההפסדים העסקיים המועברים בטענת עסקה מלאכותית, אף שלא חלק (ולא יכול היה לחלוק) על עצם קיומם של ההפסדים, סכומם  וסופיותם !!

בהליך ביניים ביקשה החברה מביהמ"ש כי יבטל את השומות על הסף לאור התיישנות שומות העבר. ביהמ"ש דחה את הבקשה תוך שהוא קובע כי מלאכותיות נבחנת גם בשנת קיזוז ההפסדים אף שעסקת רכישת המניות והיווצרות ההפסדים היו בשנים קודמות ששומתן הפכה לסופית.

בין השאר דחה השופט את הבקשה באמירה כי "בסה"כ" מדובר בהליך ביניים והעניין יכול שידון בפסק הדין בערעור עצמו (אשר נציין כי עד היום לא ראינו כי יצא כזה).

מכל מקום קיווינו וציפינו כי לו סוגיה זו תגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון, יפסול הלה גישה קיצונית זו, ויקובע "בשנית" עקרון סופיות השומה וההפסדים. ואולם לא כך הדבר:

חברת אי אונליין – הינה חברה שהיתה בעלת פעילות עסקית באינטרנט בתחום שוק ההון בשנים 2000-2002 וצברה הפסדים של עשרות מיליוני ₪.

בשנת 2003 רכשו בעלי עניין, את השליטה במניותיה והחברה החלה לשווק תוכנות לשוק ההון לחברות שבשליטת בעלי השליטה, צברה רווחים וקיזזה אותם מהפסדי העבר שהיו בה.

בשנים 2004-2006 אושרו השומות מבלי שעברו בחינה שומתית מעשית, בעוד שבשנים 2007-2008 סרב פקיד השומה להתיר קיזוז ההפסדים המועברים (אף שאין חולק כי הללו התיישנו ולא ניתן לדון בהם) בטענת מלאכותיות.

בקשה מקדמית לביהמ"ש המחוזי לפסילת השומות על הסף בטענת סופיות ההפסדים, וכן בטענת ההסתמכות, נדחתה ביום 3.9.2013 ע"י כב' השופט אלטוביה, כפי שעשה בפרשת רובומוטיקס.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון על החלטה זו  נדחתה על ידי כב' השופט עמית ביום 12.3.14 וקבע:

רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים ורק אם יוכח כי יגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא תענה בקשתו. המבקשת בעניינו כלל לא טענה טענה זו  ולדעת ביהמ"ש זכויותיה להצגת עמדותיה לא יפגעו אם יטענו בשלב הערעור עצמו (בביהמ"ש המחוזי), ו"די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה".

בשולי ההחלטה ולעצם העניין, מציין כב' השופט כי דווקא טענת ההסתמכות נראית לו "משבצת מתאימה לדיון", בעוד אשר טענת ההתיישנות – לא ממש: לדעתו אין באי התרת קיזוז הפסדי עבר בשומות סופיות משום התערבות שומתית בשומות סגורות, אלא שומה של שנה נוכחית פתוחה "בהתחשב בהלכה לפיה יש להשקיף על כל שנת מס כעל שנה העומדת בפני עצמה…"

נעיר כי לצערנו מסתבר כי בהליך מעיין זה מרבית המשקל ניתנת לסוג ההליך ולאו דווקא למהות הסוגיה.

בסיכום נציין כי אף שאין ההחלטות בגדר פסק דין אלא החלטות ביניים הרי התמונה העולה מהן הינה עגומה למדי, תוך שנראה כי ביהמ"ש העליון יתיר לפקיד שומה לשלול קיזוזי הפסדים משנים קודמות סגורות וסופיות, אם לטעמו זיהה "רצף אירועים" שסופם ביום קיזוז הפסדי העבר, כשלרצף זה קוראים "עסקה מלאכותית". 

אין ספק כי עמדה זו תכביד מאוד על עסקאות רכישת מניות חברות, שכן לגישה זו אין גבול:

שמא יטען פקיד שומה שיתרת נכס או התחייבות מסויימים בחברה מסויימת, מקורם בעסקה בין צדדים קשורים שנעשתה לפני עשור, ואינה  מקובלת עליו, והרי מימושם כיום ב"הטבת מס" הינה "עסקה מלאכותית"  !!

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.