מחלוקת רבת שנים בעניין סיווגו של הרווח הנובע ממימוש אופציות המוענקות לעובדים ובעניין עיתוי ההכרה בהכנסה בגין אותן אופציות קיבלה בעת האחרונה תפנית, והפעם בראי הביטוח הלאומי מטעמו של בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 4961/02 טופז).

נביא בקליפת אגוז את עובדות המקרה:

• המדובר בעובדות, שהוענקו להן אופציות למניות החברה בהתאם להוראות סעיף 3(ט) לפקודה.
• האופציות ניתנו למימוש בארבעה חלקים שווים החל מתום שנת העבודה הראשונה.
• האופציות מומשו למניות לאחר תקופה ממועד הבשלתן.

במסגרת פס"ד עלתה השאלה מהו המועד בו יראו עובד כמי שקיבל שכר לצורך הבט"ל, לעניין הניכוי במקור ובמקרה דנן, לעניין הזכאות לכלול את הכנסות העבודה כבסיס לחישוב דמי הלידה. כמובן שבהתאם לאותו מועד יבחן גם שווי ההטבה וכל פער בינו לבין תוצאת המימוש בפועל יחשבו כרווח או הפסד הון לפי העניין.

בה"ד סומך אמירותיו, בין היתר, על הלכת דר ולמד ממנו כי במועד בו ניתן לממש את האופציה למניה הן הפכו לסחירות ולפיכך יש לראות בהן כהכנסת עבודה באותו מועד. ובלשון בה"ד: "לאור פסיקת בית המשפט העליון בעניין דר אין משמעות למועד בו מומשו האופציות בפועל, אלא למועד בו הפכו סחירות וניתנות למימוש".

לדעתנו, בה"ד הרחיב בפרשנותו את שנקבע בעניין דר, שהרי סוגיה זו קיבלה, ביטוי אחר בעניינו של יאיר דר. הדיון בעניין דר נסב סביב שני מועדים בלבד והם מועד ההקצאה ומועד המימוש למניה.

בהתאם להלכת דר, בהקצאת אופציות סחירות, כבר ביום ההקצאה ניתן לייחס להן שווי ויכולת מימוש בעת ובעונה אחת, לפיכך, יש לראות בהכנסה כהכנסת עבודה של העובד כבר ביום ההקצאה

ואילו מקום שבמועד ההקצאה אין אפשרות לסחור בהן ולייחס להן שווי הרי שידחה אירוע המס בהתאם להוראות סעיף 3(ט) ליום מימוש האופציה. כך עולה מדבריו של ביהמ"ש: "אולם ככל שהתכלית המונחת ביסוד הקצאת האופציות הינה יצירת קשר ארוך טווח בין העובדים ובין החברה המעסיקה, חזקה על החברה המעסיקה כי תגביל את עבירותן של האופציות ותתנה את המרתן בתנאים הכרוכים בהמשך יחסי העבודה. בעשותה כן, יחול ממילא סעיף 3(ט)(1)(א) ויידחה החיוב במס למועד המימוש, בשל הקושי להעריך את שווי האופציות במועד ההקצאה, כמפורט לעיל" (ההדגשה אינה במקור א.א.ח).

בהתאם להלכת דר אין מקום למועד נוסף, שהוא מועד תום תקופת החסימה, לא במסלול 3(ט) ואף לא במסלול 102 החדש, כאשר אין המדובר בהקצאת מניות באמצעות נאמן, אשר כידוע' אימץ את הקבוע בהלכת דר.

 לדעתנו, פסיקה זו אף פוגעת בעקרון הקוהרנטיות שבדיני המס, שכן רצוי היה שעיתוי וכימות הכנסת העבודה לצורך הבט"ל יהיה מקביל לקבוע לצורך מס הכנסה. ומן הידועות היא, שעמדתה הברורה של רשות המיסים הינה כי מועד ההבשלה אין בו כדי לייצר אירוע מס בפני עצמו.

במידה ולא תתהפך תוצאת פס"ד, הרי שיש לשקול אופן יישומו לצורכי הבט"ל כמו גם לצורכי מס הכנסה. משמעות יישום פס"ד היא כי יש לראות את השווי במועד ההבשלה, כהכנסת עבודה ואילו עלית/ירידת הערך מתום תקופת ההבשלה ועד המימוש תחשב כרווח/הפסד הון אשר יחויב בשיעורי המס החלים על רווח ההון. מן הראוי לבחון הגשת דוחות מתקנים לבט"ל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ממשרדנו.