הוראת הביצוע 16/2003, אליה התייחסנו במבזק מס 59, מונה מספר מקרים בהם לא יותרו למוכר זכות במקרקעין, גם לאחר תיקון 50 ופס"ד מ.ל. השקעות, ניכוי הוצאות מימון אף שאלו לא הותרו ולא היו רשאיות להיות מותרות בקיזוז מהכנסתו החייבת במס של הנישום. המקרים הם:

1. מכירת זכות באיגוד מקרקעין: לגישת הנציבות סעיף 39א' לחוק מיסוי מקרקעין שולל את אפשרות ניכוי הוצאות המימון בחישוב השבח/רווח ההון שנצמח במכירת זכות באיגוד מקרקעין. בעניין זה נפנה את תשומת הלב לאימרתו של כבוד נשיא בהמ"ש העליון השופט ברק, בפס"ד מ.ל. השקעות, לפיה בחישוב רווח הון במכירת נכס הון לרבות מניה מן הדין כי יותרו הוצאות מימון ריאליות בחישוב הרווח.
2. מתן מקרקעין במתנה לקרוב, אשר לאחריה ממשיך נותן המתנה לשאת בהוצאות המימון – הוצאות המימון לא יותרו למוכר נכס המקרקעין. כמו כן קובעת הוראת הביצוע כי תשלום המשכנתא על ידי מקבל המתנה מצביעה על כך שאין המדובר במתנה ללא תמורה. לגישתנו על תשלומי הריבית על המשכנתא ששולמו על ידי מקבל המתנה להיות מותרים בחישוב השבח במכר הזכות הן לגבי עלויות המימון הריאליות שנבעו לנותן המתנה והן לעלויות המימון הריאליות שנבעו למקבל המתנה .
3. אף בירושה אין הנציבות מתירה בניכוי הוצאות מימון שהוצאו על ידי המוריש. קביעה זו משוללת כל עיגון משפטי, לשוני והגיוני כאחד שכן ירושה אינה באה בגדר מכירה ולפיכך היה ותתקבל עמדת הנציבות, ישללו ממוכר הזכות שנתקבלה בירושה הוצאות מימון ריאליות אותן לא יהא זכאי אף מוכר לתבוע בניכוי. אמרו מכאן כי ראוי היה שהיורש יבוא "בנעלי המוריש" ויותרו לו בחישוב השבח עת ימכור את נכס המקרקעין שירש הוצאות המימון הריאליות שנבעו למוריש ולא ילכו הן עמו אלי "גן – עדן" .