מבזק מס מספר 692 - 6.7.2017

ביום 26.6.2017 ניתן פס"ד בעניין אקוויטס (להלן: "החברה") (ע"מ 25935-02-16) בעניין סיווג פעילותה של החברה העוסקת במסחר אוטומטי בשוק ההון (ובעיקר בתחום הנגזרים) בהון העצמי שלה (נוסטרו), כ"מוסד כספי" כהגדרתו בחוק מע"מ וצו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי) התשל"ז-1977 (להלן: "הצו") לעניין חבות במס רווח – מס הנגבה ע"י פקיד השומה.
תמצית העובדות והקביעה המשפטית
בתחילת שנת 2010 ביקשה החברה שהיתה רשומה כ"עוסק מורשה" במע"מ, ממנהל מע"מ להירשם כ"מוסד כספי" לעניין חוק מע"מ, והנ"ל נעתר לבקשתה. למרות האמור לעיל, בעת הגשת הדוחות לשנות המס 2010-2012 לפקיד השומה, התעלמה המערערת מסיווג זה (לטענתה נעשה על ידה בטעות), ולפיכך לא דיווחה ולא שילמה את מס הרווח החל עליה כמוסד כספי.
חשוב לציין שביהמ"ש מצא לנכון לקבוע כי: "…סמכות המשיב (פקיד השומה – א.ח.א.כ.) הינה אך ורק לעניין גביית מס רווח, הא ותו לא. המשיב מקבל כנתון את סיווגה של המערערת על ידי מנהל מע"מ ואינו רשאי לשנותו."
ביהמ"ש קבע כי במידה ורצתה המערערת לשנות בחזרה את סיווגה לעוסק, הרי שעליה היה לפנות למנהל מע"מ, בהתאם לסעיפים 61-64 לחוק מע"מ העוסקים בכך. שנית, החברה מושתקת מלטעון כנגד סיווגה כ"מוסד כספי" – סיווג שהיא בעצמה יזמה, תוך עמידה בנטל השכנוע של מנהל מע"מ, ואף לא טרחה לשנותו במשך שלוש שנים.
אף כי בכך די היה כדי לחתום את הפסק, ממשיך ביהמ"ש את הניתוח המהותי בסוגיה:
החברה טוענת שפרשנות המונחים "נכס" ו- "מכר" כהגדרתם בחוק מע"מ ממעטים פעילות בני"ע ומסמכים סחירים, על כן בפעילות בהם לא יוטל מס.
ביהמ"ש דוחה טענות אלו וקובע כי לשון הצו נוקטת במונח – "מי שעסקו… במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים…" – מלשון "העסק שלו", ולא מלשון "עסקה" כהגדרתה חוק מע"מ הנשענת על המונחים "נכס ו- "מכר". ואכן, עפ"י סעיף 1 לחוק מע"מ, הגדרת "עסק" אינה ממעטת שום פעילות. ביהמ"ש מנתח את לשון הצו גם עפ"י חוק הפרשנות בעניין הקשר בין המונחים השונים שבצו ובחוק מע"מ ומוסיף כי "בענייננו, תכלית הצו היא לקבוע כי מי שעיסוקו במכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים ייחשב "מוסד כספי" ", ולכן פרשנות הגיונית מחייבת אותנו לפרש את המונחים בצו בהתאם למשמעותם הרגילה בחיי היום יום, ולא לפי הגדרתם בחוק מע"מ (דהיינו, באופן שמחריג פעילות כאמור בני"ע סחירים).
עוד קובע ביהמ"ש כי המונחים האמורים בחוק רלוונטיים לשם חיוב במס עסקאות בעוד המונחים בצו עוסקים בעניין סיווג כ"מוסד כספי" לשם חיוב במס רווח, ולכן "אין לערבב מין בשאינו במינו".
נוסיף כי ביהמ"ש מציין שגם אילו סווגה החברה כעוסק ולא כמוסד כספי, היה חל עליה סעיף 19(ב) לחוק מע"מ, המטיל מע"מ על המרווח בין התמורה לעלות של ניירות הערך, בידי מי שמסווג כעוסק, ועיסוקו רכישת ני"ע.
כאן המקום להפנות את תשומת הלב להחלטת מיסוי מס' 4396/15 של רשות המיסים (שלא בהסכם) בה נקבע כי פעילות של חברה בארץ ובחו"ל כפי שמוצגת במקרה לעיל, תסווג כ"מוסד כספי" וזאת כיוון שפעילות זו השתכללה לכדי פעילות של עסק (תדירות, היקף עסקאות, ידע וניסיון וכיו"ב).
ואכן, בשנים האחרונות המגמה המשתקפת מהאמור לעיל היא כי רשות המיסים שמה לה למטרה לחייב במס עפ"י חוק מע"מ פעילות עסקית בנוסטרו של חברות ויחידים (וגם של גופים אחרים), בין אם כ"מוסד כספי" (מס רווח ומס שכר) ובין אם כ"עוסק" (מע"מ על הרווח). לפיכך, על כל מי שעסקו בתחום זה לבחון היטב האם סיווגו הנוכחי הינו בהתאם לחוק מע"מ.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.

ביום 25.6.2017 פורסם פס"ד של בית המשפט המחוזי ע"י כבוד השופט הרי קירש בעניין אמות השקעות (ע"מ 48642-02-14) ("החברה" או "חברת האם"), בו נדונה סוגיית חובת קיזוז הפסד שוטף של חברת האם כנגד הכנסתה מדיבידנד מחברת בת קנדית ("חברת הבת") לפני שהיא זוקפת כזיכוי את המס הזר ששולם על הכנסת החוץ (הדיבידנד במקרה הנדון).

עובדות המקרה ועמדת החברה
מדובר בחברה ציבורית תושבת ישראל, המחזיקה בשליטה מלאה בחברת הבת. חברת הבת הפיקה הכנסה של כ-220 מיליון ₪ עליה שילמה מס חברות קנדי של 20%. את היתרה נטו חילקה לחברה האם כדיבידנד, ממנו ניכתה מס קנדי של כ-15%. סך מיסי החוץ ששולמו בקנדה – מס חברות ומס על הדיבידנד – היו כ-31% מסך ההכנסה החייבת שהפיקה החברה הבת.
החברה ביקשה להחיל בקביעת הכנסתה החייבת מדיבידנד מהחברה הקנדית את סעיף 126(ג), כך שתתחייב במס חברות על "הדיבידנד המגולם", ומנגד תזוכה בכל מיסי החוץ ששולמו ונוכו בקנדה. פועל יוצא מכך הוא כי לא ישולם כל מס נוסף בישראל על הדיבידנד שהתקבל מקנדה, ולא עוד אלא שיוותר בידי החברה עודף זיכוי מיסי חוץ.
לחברה היה קיים באותה שנה הפסד עסקי שוטף בישראל בסך של 35 מיליון ₪, אותו ביקשה החברה שלא לקזז בשנת המס כנגד הדיבידנד מחברת הבת, ולהעבירו לשנת המס העוקבת.
החברה טענה לפרוש תכליתי וצודק של הוראות הפקודה, בהסתמך על סעיף 28(ג) לפקודה המאפשר שלא לקזז הפסדים כנגד הכנסות מסוימות עם מס מוגבל, קל וחומר שאין לדרוש קיזוז הפסד כלשהו כנגד הכנסות שאינן חייבות במס (בפועל) כלל.

עמדת פקיד השומה
פקיד השומה טען כי חישוב המס (לרבות הזיכוי ממס זר) נעשה על הכנסתו החייבת של הנישום, דהיינו- לאחר ניכויים, קיזוזים ופטורים. לפיכך, קיימת חובת קיזוז הפסד שוטף כנגד הכנסות אחרות בטרם חישוב המס בגינן, גם כאשר מדובר במסלול הזיכוי העקיף. בנוסף נטען, כי במקרה של עודף הנובע בחישוב הזיכוי העקיף, הוא לא יועבר לשנים הבאות לאור הוראות סעיף 126(ה) לפקודה.

פסיקת בית המשפט
בית המשפט קובע כי הפקודה מכתיבה סדר לוגי ונהיר להפעלת הוראותיה, בחמישה שלבים:

1. איתור התקבולים מישראל ומחו"ל וקביעת ההכנסה ברוטו;
2. חישוב ההכנסה החייבת בהתאם להוראות הפקודה;
3. חישוב המס הישראלי בהתאם להכנסה החייבת;
4. חישוב מיסי החוץ;
5. זקיפת הסכום הכולל של מיסי החוץ כנגד המס הישראלי.

קיימת אפוא חובה לקזז הפסדים, כדי לקבוע את ההכנסה החייבת ורק לאחר מכן להגיע לחישוב המס וזיכוי מיסי החוץ.
ביהמ"ש ציין כי אמנם ישנו חוסר ההיגיון כלכלי לחברה במצב שנוצר, אך יחד עם זאת הגיע למסקנה שלא ניתן לסטות מלשון החוק.

ראוי לציון

• סדר קיזוז הפסדים (עסקי תחילה או הון תחילה) לא נקבע, ולכן ניתן לבחור את סדר הקיזוז הכדאי ביותר.
• סעיף 28(ג) תכליתו אמנם לחסוך "בזבוז" של הפסד- אך מדובר במקרים מסוימים בלבד.
• קביעת ביהמ"ש בפס"ד זה המחייבת קיזוז הפסדים תחילה, תואמת לחלוטין את המקרה ועמדת רשות המיסים, המופיעים בעמדה מס' 28/2016, ברשימת העמדות חייבות הדיווח.
• במקרים מסוימים בחירה במנגנון הזיכוי הישיר בשילוב עם הקטנת ההכנסה החייבת כתוצאה מקיזוז הפסד ככל שקיים, תביא למצב בו ייווצר עודף זיכוי מסי חוץ – אשר כן יועבר וינוצל בשנים הבאות.
• ככל שאין מדובר בחברת בת שהיא חנ"ז, הרי יכולה היתה חברת האם לדחות את חלוקת הדיבידנד מהבת לשנה העוקבת. במקרה כזה, לא היה ניתן לקזז הפסד עסקי מועבר כנגד הדיבידנד שהתקבל, ואילו על ההכנסה מדיבידנד במסלול הזיכוי החלופי לא היה משולם כל מס, כפי שהוגשה שומה העצמית. ההפסד היה נותר שריר וקיים, לניצול בשנים הבאות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אייל כרמי ולרו"ח אייל סנדו, ממשרדנו.

כזכור – הרפורמה הגדולה שבוצעה במסגרת תיקון 76 לחוק מיסוי מקרקעין, ביטלה את הפטור הידוע והאהוב, של מכירת דירת מגורים כלשהי, אחת לארבע שנים, ללא כל התחשבות בכמות הדירות המוחזקות או בשווי הדירה.
לאור השינוי הדרמטי בחקיקה, החל מיום 1.1.2014 – התחיל עידן חדש: אין יותר פטור של אחת ארבע שנים, והוחל חישוב המס הליניארי.
אמנם הפטור המשני המאפשר פטור "מלא" ממס שבח במכר דירה יחידה (ובכפוף לתנאים מסויימים), נותר על כנו.

עם חקיקת התיקון נקבעה "תקופת מעבר" – שנועדה ליצור תקופת מעבר חלקה יותר ובעלת בלמים מסויימים, במעבר בין משטר המס הישן לחדש. תקופת המעבר היא בת ארבע שנים:
1.1.2014-31.12.2017.
בהוראת השעה לתקופת המעבר נקבעו הוראות רבות ובין השאר נקבע בה כי מי שנכנס לתקופת המעבר עם שתי דירות, לא יוכל למכור אף אחת מהן בפטור של דירת מגורים יחידה (49ב(2)), גם אם ימכור לפני כן בחיוב במס, את הדירה האחרת בתקופה זו.

אנו רואים באופק כבר את שנת 2018, שהיא כבר מחוץ להסגר של תקופת המעבר.
בשנה זו ניתן יהיה לכאורה למכור כמה וכמה דירות ברצף וללא מגבלת כמות, ב"פטור" הליניארי.

באה לפנינו שאלה: אדם מחזיק שתי דירות מגורים, עוד מלפני שנת 2014.
את האחת שנרכשה בשנת 2011, בכוונתו למכור וברווח יפה.
מנגד ברצונו לרכוש תחתיה דירת מגורים יוקרתית אחרת.
אם ימכור את הדירה היום – יחול עליו מס ליניארי לא זניח.
אם ירכוש הדירה היוקרתית היום ישלם מס רכישה בשיעורי עתק של 8% ו-10% !.
מה עושים?
ניתן לבדוק ההיתכנות הבאה:

• את הדירה שברצונו להשאיר, ישאיר במשפחה – ויתן אותה לבנו חסר הדירה, במתנה.
  במתנה זו, יחול עליו פטור ממס שבח, ובנו יחוייב בשליש מס הרכישה החל על רוכש דירה יחידה (כולל פטור מלא ממס רכישה על כ-1.6 מליון ₪ ראשונים).
• את דירת היוקרה שברצונו לרכוש, יכול לרכוש מיד אח"כ, תוך מתן הצהרה במש"ח כי את דירתו הקיימת האחרת בכוונתו למכור במהלך שנת 2018. על רכישת דירת היוקרה יחולו שיעורי מס רכישה של דירה יחידה !!
• את הדירה הקיימת שברצונו למכור – ימכור מיד בתחילת שנת 2018, בפטור מלא ממס כדירה יחידה (הדירה האחרת שרכש לא מכבר, אינה פוגעת בהגדרת דירה יחידה", לעניין זה).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

כפי שנתפרסם, בין השאר באתר הכנסת – לפני מספר חודשים הגיעה ועדת המילואים במוסד לביטוח לאומי להסדר עם משרד הביטחון לפיו יוגדלו תגמולי המילואים לעצמאים ב-25%.
ישום ההסדר היה כפוף לאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת. וועדה זו אישרה את ביום 27.6.2017 את ההסכם, פה אחד.

רקע חוקי – הזכאי לתגמול מילואים
כל מי שמשרת במילואים, עפ"י חוק שרות המילואים, לרבות מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, סטודנט ואף מי שאינו תושב.

שיעור התגמול
לעובד שכיר או עובד עצמאי:
ממוצע שכר או הכנסה (בידי עצמאי) ברבע השנה שקדם ל -1 בחודש שבו החל שירות המילואים, אך לא יותר מהמקסימום – 43,240 ₪ לחודש (נכון ל – 1/2017).

תגמול מזערי
ישולם לכל משרת במילואים – לא פחות מ-196 ₪ ליום (68% מ"הסכום הבסיסי" – שהוא 8,648 ₪ לחודש = 5,881 ₪ לחודש (30 ימים)).
סכום זה ישולם גם לשכיר, עצמאי,סטודנט ואחרים, ששכרם/הכנסתם החודשית נמוכה מסכום של 5,881 שקלים חדשים.

השינויים הצפויים

• השינוי יהיה לגבי עצמאיים בלבד (לא לגבי שכירים).
• השינוי האמור לגבי העצמאים, הינו פועל יוצא של ההבנה, כי לעובד עצמאי שיוצא לשרות מילואים, יש הפסדים עקיפים שאין לעובדים שכירים, כגון: אובדן לקוחות, שכירות ותשלום שכר לעובדים.
• כל עובד עצמאי שמשרת במילואים יהא זכאי לפיצוי של 25% מהתגמול שהיה זכאי עד כה.
  התגמול המקורי בתוספת הפיצוי כאמור – לא יעלו יחד על התגמול המרבי (43,240 ₪ לחודש).
• במידה והכנסתו נמוכה מהתגמול המזערי, יחול הפיצוי של 25% על התגמול המזערי (וככל הנראה – בנוסף לו).
• תשלומי הפיצוי ישולמו אחורנית, מיום 1.1.2016!!
• ככל הנראה התשלום בפועל יבוצע עד אוקטובר 2017.
• ההסדר אינו חקיקה ראשית או משנית, והינו קצוב כרגע לתקופה של עשר שנים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה.