ביום 15 ביוני 2016 פורסם פס"ד בעניין אמית אמשיקשוילי (ע"מ 1989-03-13). פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות: תושבות וסיווג הכנסה.
בסוגיית התושבות נדון בהרחבה במבזקנו הבא.
תמצית העובדות:
המערער בחור צעיר כבן 23 החל משנת 2002 לשהות פרקי זמן ממושכים מחוץ לישראל. בעת שהותו מחוץ לישראל השתתף במשחקי פוקר שונים בבתי קזינו, משחקים מקוונים באינטרנט וכן טורנירים מקצועיים.
זכיותיו במשחקים אלו הניבו לו רווחים משמעותיים – סך של כ-1 מ' דולר מהשתתפות בטורנירים וסך מוערך בכ-5 מ' דולר לכל הפחות מהשתתפות במשחקים מקוונים באינטרנט והימורים בבתי הקזינו (הערכה על פי העברות בנקאיות לחשבון בישראל) (להלן: "ההכנסות ממשחקי פוקר").
המערער טען כי אינו תושב ישראל באותם שנים וככל שיקבע שהכנסות ממשחקי הפוקר חייבות במס בישראל יחולו הוראות סעיף 2א לפקודה החל על זכיות מהגרלה: הימורים ופעילות נושאת פרסים בשיעור מס מוגבל של 25% (כיום 30%).
לטענתו של פקיד השומה נותר המערער תושב ישראל במהלך השנים חרף ההיעדרויות הרבות מישראל, וכי יש לסווג את ההכנסה ממשחקי הפוקר, כהכנסה מעסק או משלח יד וכן להגדיל את שיעור המס ב-10% מכוח סעיף 191ב, וזאת לאור העובדה שהמערער לא ניהל פנקסי חשבונות.
נציין כי פקיד השומה הוציא שומה לשנת המס 2007 כאשר השומה התבססה על הפרשי הון בין הצהרת ההון של הנישום ליום 31.12.2002 לבין הצהרת ההון ליום 31.12.2007, ומכיוון ששומות המערער עד וכולל שנת המס 2006 היו סופיות ייחס פקיד השומה את כל הפרש ההון לשומה הפתוחה – שנת 2007.
ראשית בניתוח ארוך קבע ביהמ"ש כי משקילת כל העובדות והעדויות התרשם כי המערער היה ונותר תושב ישראל.
על הניתוח והמסקנות, במבזק הבינלאומי הבא.
בעניין הפרשי ההון ויחוסם קבע כבוד השופט קירש, כי משום שהמערער עמד בנטל הראיה כי הפיק הכנסות מהותיות בשנים סגורות (לפני שנת 2007) אין לייחס את כל הפרשי ההון לשנת 2007 (השנה הפתוחה) ורק אותן הכנסות בגינן לא הציג המערער ראיות, יוחסו לשנה הפתוחה כ- 1.4 מ' ₪ בלבד מתוך 4.2 מ' ₪ !
שנית קבע ביהמ"ש לאחר ניתוח מעמיק של חוקי משחקי הפוקר לרבות התייחסות בפסיקה הפלילית, כי מדובר בהכנסה ממשלח יד ולא כתוצאה ממזל "טהור" כלשונו, שאז הכנסה כזו היתה מסווגת כהכנסה מהימורים. לדברי ביהמ"ש מיומנותו, בקיאותו והניסיון של המערער הם שהובילו אותו לזכיות הרבות, על אף מרכיב המזל שקיים במשחק הפוקר.
כב' השופט מציין שלושה יסודות עיקריים הדרושים לכינון משלח-יד והם :
"א. קיום כישורים או מיומנות בידי אדם, שאינם נחלת הכלל;
ב. הפעלה תדירה של כישורים אלה מתוך כוונה להפיק תועלת כלכלית;
ג. העדר מרכיב ממשי של מכירת מלאי".
בסיכום קובע השופט כי המערער רכש מיומנות בענף הפוקר שאינה נחלת הכלל, וכי התמקצעות המערער במשחק הפוקר באמצעות לימוד, תכנון ואימון השפיעו על תוצאות המשחקים, וכן כי השתתפותו במשחקים רבים במקומות השונים וההשקעה הכספית הרבה בדמי השתתפות, יש בהם כדי לקבוע כי הכנסתו של המערער נבעה ממשלח יד.
עם זאת פסק השופט כי בשל סימני השאלה הרבים הן לגבי תושבות המערער והן לגבי סיווג ההכנסה אין להגדיל את שיעור המס ב-10% על פי סעיף 191ב .
סוגיה שעלתה במפורש בפסה"ד היא האם וככל שנוצר הפסד ממשחקי פוקר, מה יעלה בדבר הפסדים במידה שכאלה נוצרו לנישום ? האם יהיו בני קיזוז? ביהמ"ש ער לסוגיה, ובהחלט לא חושש להתיר הפסדים במקרה המתאים. מאידך ביהמ"ש אינו חושש מהשלכות רוחב: "לא כל שחקן פוקר חובבן המשתתף במשחק שבועי עם ידידיו יוכל לטעון כי המשחק הפך אצלו למשלח יד. המקרים בהם הטענה תצלח יהיו מעטים ויוצאי דופן".
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח ענת דואני, ממשרדנו.
