בשבועות הקרובים נסקור בפניכם את סוגיית "החקירה האזרחית" לצד זו הפלילית שבחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), עובר ולאחר תיקון 52 לו (להלן: "תיקון 52"), בהשוואה לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), וזאת לאור הקירבה שבין מיסוי שבח מקרקעין לבין מיסוי ריווח הון.

לכאורה, שבח הינו מקרה פרטי של רווח הון. לאור זאת, מתבקש היה שסעיפי העונשין שבחוק יתאמו  את אלו הקבועים בפקודה, ואשר ממילא חלים על רווח הון.

במסגרת סדרת מאמרים זו נבחן, בין היתר, האם אכן קיימת התאמה שכזו.

יודגש כבר כאן – מס שבח איננו מס הכנסה . סעיף 1 לפקודה מגדיר ' "מס הכנסה" – או "מס" בין מס הכנסה ובין מס חברות המוטלים על פי פקודה זו'. מס שבח אינו נכלל בהגדרה זו.  פועל יוצא מכך, שסעיפי העונשין שבפקודה, אינם חלים על מיסוי עסקאות מקרקעין בישראל, אצל מי שאין עיסוקם בתחום המקרקעין, דוגמת קבלנים; וכאשר המחוקק רוצה לאמץ לעניין מיסוי מקרקעין הוראה שבפקודה, הרי שהוא עושה זאת במפורש, כפי שעשה למשל, בסעיף 131(ז) לפקודה, שהוסף במסגרת תיקון 147 לה.

המחוקק הסמיך את מנהל מיסוי מקרקעין, או מי שהוסמך לכך מטעמו, לבצע חקירות על מנת לשום עסקאות במקרקעין במס אמת, וכן לפעול לגילוין של עבירות שבוצעו בקשר עם עסקאות אלו.

"החקירה האזרחית"

בהתאם לסעיף 96 לחוק,  נתונה למנהל מיסוי מקרקעין או למי שהורשה על ידו, לדרוש במסגרת ההליך האזרחי, מכל אדם שהוא סבור שיש בידיו מסמכים, כי התייצב בפניו  ויביא עימו לבדיקה את המסמכים הבאים : "כל הסכם, תעודת קניין, פנקסים, פנקסי רישום, חשבונות, מסמכים וכל תעודה אחרת", וכן לגבות ממנו עדות.

במסגרת הסקירה הבאה, נדון בין השאר, בשאלות: מיהו "כל אדם" כאמור בסעיף הנזכר; האם קיימת  חובה להשיב על שאלות, ואם כן – מה היקפה של חובה זו; האם ניתן לחייב לשמור מסמכים, ובמידה שהתשובה חיובית – לאיזה פרק זמן; האם תנאי נדרש, לצורך הזמנה למסירת מסמכים, הוא שמנהל מיסוי מקרקעין יהא סבור כי בידי המוזמן אכן קיימים מסמכים – במיוחד לאור זאת שחיובה של עסקה במס, בהתאם להוראות החוק, אינו מותנה בקיומם של מסמכים בכתב.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן)
אברהם שהבזי ממשרדנו.