ביום 18 ביוני 2013 קיבל ביה"ד הארצי לעבודה ברוב קולות (עב"ל 28253-02-12) את ערעורו של שמואל שפינט (להלן – המבוטח) וקבע כי רעייתו גילדה (להלן – המבוטחת), הייתה תושבת ישראל בין השנים 2006- 2010, למרות ששהתה מרבית הזמן בארה"ב.

תמצית עובדתית

• המבוטח נישא בשנית למבוטחת בארה"ב בשנת 1969. בין השנים 1971-1976 היו בני הזוג תושבי ישראל. בשנת 1976 חזרו בני הזוג לארה"ב ובשנת 2006 החליטו לעלות לישראל בשנית. ביום 12/7/2006 הוכרו על ידי משרד הקליטה כתושבים חוזרים.
• לבני הזוג ילדים שהמשיכו להתגורר בארה"ב.
• בני הזוג רכשו דירה בתל אביב.
• בארה"ב נותרה למבוטחת אם, ילידת 1910, שמפאת בריאותה וגילה לא עלתה לישראל, אלא עברה להתגורר בדיור תומך קשישים בניו-יורק.
• ביום 5/5/2008 הגישו בני הזוג בקשה לקביעת תושבות ולרישום לקופת חולים. בחודש יולי 2008 המבוטח הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) תביעה לקצבת זקנה מיום 1/5/2008, הגמלה אושרה לו בצירוף תוספת בת הזוג.
• ביום 23/12/2008, המבוטחת מילאה שאלון תושבות לחוזר מחו"ל, ולפיו צוין כי המבוטחת פרשה לפנסיה ביום 2/1/2000 ומאז אינה עובדת.
• המבוטחת סגרה את חשבון הבנק בארה"ב, ובמסגרת חזרתה ארצה הביאה תכולה חלקית של הדירה בארה"ב.
• ביום 4/1/2009 נתבקשה המבוטחת להמציא פירוט בגין יציאותיה העתידיות לחו"ל ומסמכים המעידים על מכירת נכסיה בחו"ל.
• ביום 8/1/2009 הצהירה המבוטחת כי יציאותיה העתידות לחו"ל נגזרות ממצבה הרפואי של האם.
• כמו כן, ציינה כי הדירה בארה"ב הועמדה למכירה, ובשם המשבר הכלכלי לא אושרה משכנתא לקונה.
• ביום 28/1/2009 המבוטחת הודיעה למל"ל כי ביום 30/1/2009 תאלץ לנסוע לארה"ב בשל מצבה של האם.
• ביום 16/8/2009 הודיע המל"ל למבוטח כי אינו זכאי לתוספת בת זוג עבור המבוטחת, מאחר ולא הכיר בה כתושבת ישראל, שכן 70% מהזמן שהתה בשנים האמורות בארה"ב.
• בחודש ספטמבר 2010 נפטרה אמה של המבוטחת ובחודש נובמבר 2010 חזרה המבוטחת לישראל. המבוטחת הסבירה כי לאחר פטירת האם, הרגישה צורך להגיע לבית הכנסת כדי לומר קדיש על אמה. מכאן ואילך היו הנסיעות לחו"ל, מועטות.
• המל"ל הכיר במבוטחת כתושבת ישראל מחודש יוני 2010, משמלאו 183 ימים בהם שהתה ברציפות בישראל.
• ביה"ד האזורי לעבודה דחה את תביעתו של המבוטח וציין כי בעלים על דירה בישראל, אינם מספיקים. מה עוד, שלאשתו הייתה דירה נוספת בארה"ב. העברת תכולה חלקית, אישור משרד הקליטה על היות בני הזוג תושבים חוזרים, אינם מספיקים כדי לקבוע מרכז חיים בישראל. זאת ועוד, הכרה בתושבות המבוטח, אינה מלמדת על תושבות של אשתו אין מניעה שאחד מבני הזוג יהיה תושב והשני לא.

דיון והחלטת ביה"ד הארצי

ברוב קולות קיבל ביה"ד את ערעורו של המבוטח:

• מבחן התושבות יש לבדוק על פי מירב הזיקות, וצריך לקחת בחשבון את סגנון החיים המשתנה והאופי המשתנה של תושבות בהתאם לגיל המבוטח.
• ביה"ד ייחס משקל לנסיבות האובייקטיביות של היעדרותה של המבוטחת – טיפול באם סיעודית קשישה, וקבע ברוב קולות שאין לשלול את זיקתה הקבועה לישראל.
• ביה"ד הוסיף כי לא סביר שבני הזוג החליטו לפצל את תושבותם, ושניהם ביקשו להנפיק עבורם תעודת תושב חוזר כך שהתכוונו לעלות לישראל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ממשרדנו.